טרילוגיית טבעות העורבים

טרילוגיית טבעות העורבים
מחיר: 294 ₪ 190 ₪
הוסף לסל הקניות

על הספר

טרילוגיית הפנטזיה הטובה ביותר לשנת 2018-2019  –  כל הכרכים עכשיו במחיר מיוחד, והמשלוח – חינם!
מה אפשר להגיד שטרם נאמר על הטרילוגייה הנפלאה  הזו?

אמיר שטיין כתב בבלוג אמירוס:
"23:49  הידיים שלי מחזיקות בדף האחרון של הספר. המח שלי מסרב להאמין שאני בדף האחרון. אני עדיין מרגיש את הלב שלי פועם בעוצמה, את הנשימה המהירה שלי, את החרדה, העצב והפליאה שכותשים את הלב שלי דק דק.
אני ככה מ 11 בבוקר, קורא, לוגם את הדפים. עוצר מדי פעם כדי לאכול עוגייה או לשתות כוס מים. אבל לא מצליח באמת להסיר את העיניים שלי מהדפים. וזהו, המסע הזה הגיע אל קיצו. 560 עמודים תמו. ואני נותר פה, להרהר בחיים שאחרי הסיפור. במשמעות החיים. בגורל של הדמות שכל כך נקשרתי אליה, ועכשיו היא ממשיכה להתקיים במחוזות הדמיון בלבד"   להמשך הסקירה- כאן:

קרוליין זרעוני כתבה  ב"הסקירות של גלי":
"מחפשים ספר פנטזיה משובח שישאיר אתכם בלי אוויר? הגעתם למקום הנכון. אני אוהבת מד"ב ופנטזיה ותמיד בחיפוש אחר ספרי פנטזיה מיוחדים שישאבו אותי לעולמם. ספר זה בהחלט עשה זאת. לא יכולתי להפסיק לקרוא וקראתי אותו כאחוזת תזזית. "בת אודין" הינו  ספר ראשון בטרילוגיית טבעות העורבים ואחד מהטובים שקראתי לאחרונה (ואני קוראת הרבה). הסופרת רוקחת סיפור חניכה מרגש על רקע עולם פנטסטי עשיר השואב את השראתו ממיתולוגיה נורדית ויפן הפאודלית.
הספר שונה מסוגו מבחינת היקף יריעתו, שפתו הגבוהה, התרבויות המגוונות שבו ובניית העולם האותנטית. הסיפור לא נוסחתי, נהפוכו, ועושרו מתגלה טיפין טיפין." הסקירה המלאה כאן

רונית דינצמן כתבה בבלוג "סיפור ועוד":
"בהשראת המיתולוגיה הנורדית בנתה הסופרת עולם מרהיב של גזעים אנושיים שונים, דת שמתוארת בפירוט עשיר של סמלים, מבנה פולחני סבוך, מנהגים וטקסים. פרטי הפרטים של הלבוש והבתים של תושבי העיר מעניקים לקורא תמונה צבעונית ומלאת חיים של המעמדות השונים בחברה ושל חיי היום-יום שלהם. נהניתי מאוד מהצליל הזר של שמות הדמויות והערים, ותוך כדי הקריאה למדתי מילים אחדות בשפתו הייחודית והמתנגנת של העולם בו מתרחש הסיפור.
"בת אודין" הוא ספר פנטזיה אפית, שכוחות על טבעיים ופוליטיקה ארצית ומסואבת מניעים בו סיפור סוחף, מסעיר ומעורר מחשבות ותובנות על הסדרים החברתיים בעולם שלנו."     הסקירה במלואה – כאן

סופי טאני, הלא היא גברת הבלים, כתבה בבלוג שלה בסלונה:
"ש לציין לטובה גם את התרגום של יונתן בר, שתרגם הישר מנורבגית. אני לא מכירה את השפה הנורבגית, וקריאת התרגום היתה קולחת וטבעית, ונשמר בה טעם של משהו משפה אחרת – הקצב הנורבגי, הריח העולה מהסיפור, בלי שזה יראה מוזר."
לסקירה המלאה 

והילה בניוביץ הופמן כתבה:  …."המוכרת הבינה שאני מחפשת ספרים מהסוג הזה, ופנתה אלי בהצעה: "אם את מחפשת משהו חדש, יש לי ספר מעולה בשבילך – שמעת על 'בת אודין'? זה מעולה!"
בתגובה, פרצתי בצחוק. למבטה המופתע של המוכרת, מיהרתי להסביר שלא רק ששמעתי על הספר, אני נמצאת כרגע בדפים האחרונים שלו. ואז שתינו השמענו ציוצים של שמחה והתפנגרלות כדבעי, והחלפנו רשמים כמקובל.
אבל לעניינינו: למה "בת אודין" כל כך מצא חן בעיני? בגלל שלוש סיבות עיקריות:
1. הסופרת לא מתנחמדת לקורא/ת. האקספוזיציה זורקת אותך ישירות לתוך העולם של הסיפור, בלי הנחות ובלי הערות שוליים ובלי המפות המוכרות של הארץ הקסומה שאופייניים לספרי פנטזיה. התוצאה היא הצפה כמעט חונקת של מידע ומונחים לא ברורים, אבל כמו כל קפיצה למים העמוקים, זה עוזר לך להתרגל מהר יותר לטמפרטורה ולהבין מהר יותר מה מתרחש בהמשך הסיפור. הכל מוסבר, הכל נופל למקום, צריך רק סבלנות ולקבל את העולם המוזר הזה כפי שהוא – אינטנסטיבי ולא מתנצל.
2. הגיבורה שלנו היא "האחת", אבל בניגוד מוחלט למיתוס המקובל של "האחד הנבחר", זה לא אומר שיש לה כוחות מיוחדים. ההפך הוא הנכון: מה שמייחד את הירקה, הגיבורה, הוא שלכולם סביבה יש כוחות, ורק לה אין. ואסור שאף איש יגלה זאת, כי אנשים נטולי כוחות (ונטולי זנב) בעולמה, יימסלנדה, נחשבים למשהו טמא, רקוב, כמו מחלה מדבקת. ה"אחד הנבחר" הוא לרוב דמות מעוררת יראה, שאמורה להציל את העולם; הירקה, "בת אודין", היא דמות מעוררת אימה, שאמורה להרוס אותו. מאוד שעשעה אותי העובדה שכל ה"רקב" הנורא ואיום שקשור להירקה נובע מהיותה בעצם… בת אנוש, כמונו. יש משהו מוצלח לטעמי בדימוי של עולם מלא יצורים פנטסטיים, שעלול להיחרב בגלל "רגילותם" של בני אדם.
3. פוליטיקה ותיאולוגיה. לא מונחים שהייתם מצפים בהכרח שיהיו מרתקים, אבל הבנייה של הרבדים האלה בסיפור נעשית בצורה יוצאת מן הכלל. ביימסלנדה יש מערכת הירארכית ברורה שמבוססת על אמונה דתית עמוקה ועתיקת יומין, וככל שמתקדמות בספר המערכת הזו נחשפת, טפח אחר טפח, ומגלה שכמו בהיסטוריה של כל דת אנושית, יש ניצוץ ראשוני של קדושה ונשגבות, שבעקבותיו הרבה מאוד תככים קטנוניים וצבירת הון פוליטי על גב המאמינים התמימים. פטרסן לא חוסכת ביקורת מוסווית (או לא כל כך מוסווית) על המנגנונים האלה ועל האינטרסים של העומדים בראשם, וזה הרבה יותר מעניין ומעורר הזדהות ממה שזה נשמע על פניו.
בקיצור – לא קריאה קלה, אבל שווה את המאמץ. העולם שיצרה פטרסן הזכיר לי לפעמים את "חולית" של פרנק הרברט, במובנים מסוימים, ולפעמים את "צד שמאל של החושך" של לה-גווין. המון חומר למחשבה ופשוט כיף לעקוב אחרי העלילה. כבר הצטיידתי בחלק השני של "טרילוגיית העורבים", "הרקב" (ואם הבנתי נכון, הוצאת סיאל אמורה להוציא את החלק השלישי שנקרא "העוצמה" ממש בקרוב). והתחלתי להצמיח זנב.*  (*אבל לא באמת)
אמל"ק? גיבורה ראשית יוצאת דופן ומרתקת, המון דמויות נשיות, וגם גבריות, חזקות ועגולות, עולם עשיר, אמין ואימרסיבי, ולא מעט המצאות שלוקחות פנטזיה ז'אנרית מקובלת למקומות בלתי צפויים. מומלץ.

סיון  כתבה בבלוג שלה הקרוי  סקירות הספרים של סיון פס שמש:
"ואו, וואו, זאת התחושה שהייתה לי אחרי קריאת הספר הסוגר את הטרילוגיה. טרילוגיה מעולה."  הסקירה במלואה כאן