תלחצי!

תלחצי!
מאת:
סוגה: עיון

על הספר

“אני נמצאת עם אישה בחדר לידה. זו שעת לילה מאוחרת. כולם ישנים והרחובות חשוכים ושקטים. אני נוגעת בה. מחזיקה בידה. לוחשת לה. אני צופה בה כשהקליפות שלה נושרות בזו אחרי זו, כשהעכבות שלה משתחררות, כשהגבולות שלה נפרצים וכשהיא מצליחה להעפיל אל ההרים הגבוהים ביותר של חייה. אני נמצאת איתה וחושבת שבעצם, בתחילת דרכו של כל אדם יש לידה, כך מתחילים החיים כאן. וכל לידה היא נקודה בזמן, אבל הנקודה הזו מקפלת בתוכה סיפור חיים שלם. סיפור של אהבה, סיפור של פחד, של התגברות, של כאב, של תקווה. סיפור של חיים.” דנה הופר, מיילדת העובדת בבית חולים, ניחנה ביכולת להתבונן פנימה אל תוך אנשים ומצבים ומעל לכל אל תוך עצמה, ברגישות, בשנינות ובהומור. בספרה היא מעניקה לקוראים הצצה נדירה אל היבטים שונים של הנעשה בחדרי הלידה בהם רוב הנשים בארץ יולדות את ילדיהן. המבט של דנה – מתוך עיניים מקצועיות ולב חם ואנושי – מציע זווית ראיה מפוקחת, אמיצה ורבת השראה. הגישה שלה, השזורה בין הסיפורים, מהווה סוג של הכנה ללידה – בכך שהקוראים נחשפים לצדדים ושיקולים שיעזרו להם לקבל החלטות שנכונות עבורם בזמן אמת. “..ואני כמעט תמיד משתדלת לגעת. להרגיש את האדם שבפנים. לגעת לה ביד, או בכתף, או בשיער. איכשהו, המגע של גוף בגוף עוקף מחסומים שהמוח והעיניים מציבים בפנינו. אני מחפשת את היופי בפנים שלה. נורא חשוב לי לראות יופי בכל אדם, ותמיד אפשר להצליח, במיוחד בלידה כשהנשים כל כך יפות.”